לא אחת אנו חוטאים בחוסר תשומת לב לסביבה, אנו לא רואים את השכן המבוגר שיושב בכניסה לבניין, לא רואים את האישה המבוגרת שזקוקה לעזרה במדרכה ולא תמיד שמים לב שהאיש שעומד לידנו באוטובוס מבוגר וקשה עליו העמידה
חובתנו המוסרית היא להפוך את המשפט "מפני שיבה תקום והדרת פני זקן" לדרך חיים.
אם קוראים את המשפט ומתייחסים אליו פשוטו כמשמעו אפשר לחשוב שמדובר פה רק בפעולה פיזית שצריך לבצע – לקום ולפנות מקום לאדם המבוגר ממך, אלא שהמשפט עצמו הוא בעצם הנחייה להתנהלות כללית, הנחייה כיצד לנהוג באנשים מבוגרים, להתייחס בכבוד לאנשים זקנים בכללי ולאנשים מבוגרים יותר ממך.
מתן כבוד למבוגרים וקשישים זו דרך חיים וערך אנושי. מלבד העובדה שצריך לזכור שהקשישים שמסביבנו מלבד ההורים שלנו והשכן המבוגר שאנחנו מכירים, הם הדור שהקים את המדינה ועבד קשה בשביל לגדל ולטפח ילדים ונכדים ולכן תמיד צריך לכבד אותם, זה להבין שיום אחד גם אנחנו נהיה מבוגרים, שלעזור לאחר זו זכות ולא חובה