מאת: אורית בנבנישתי, מנכל"ית ובעלים של "תגבור"
(פורסם במעריב ב 14/12/2015)
בישראל חיים כיום כ-808 אלף אנשים עם מוגבלות, המהווים כ-20% מכלל האוכלוסייה הבוגרת בישראל בגילאי 64-18. כמדינה מתוקנת דאגנו לבני מיעוטים, חרדים, עולים והנה הגיע תורם של בעלי המוגבלויות. מכל עבר מועברים מסרים חשובים הקוראים להנגיש מקומות ציבוריים וכעת גם נכנס לתוקפו צו ההרחבה לפיו כלל המעסיקים למעלה מ- 100 עובדים יחויבו העסיק, על פי תכתיבים מסוימים, בעלי מוגבלויות עבור "ייצוג הולם" פורמאלי.
נושא העסקת בעלי מוגבלויות מהותי לחברה שוויונית.
כמנהלת בתחום כוח אדם וסיעוד, אני ערה לצורך במתן תנאים נוחים לבעלי מוגבלויות, שיאפשרו להם לעבוד ולהשתלב. לכן, נחמץ ליבי השבוע כששמעתי שבמגזר הציבורי מתקשים להתיישר עם ההסכם הקיבוצי ולהעסיק עובדים בעלי מוגבלויות. הממשלה, שקידמה העסקת בעלי מוגבלויות – נכון לה לאכוף את הנושא בחצרה שלה, ויפה שעה אחת קודם.
כל דרישה מתקנת ומתוקנת שכזאת לא יכולה ליפול רק על המגזר הפרטי העסקי אלא חובה קיימת גם למגזר הציבורי ובמיוחד על אלו המקדמים את ההסכם הקיבוצי, קרי הממשלה ומשרדי הממשלה שהנושא תחת סמכותם, לאמץ את הנושא ולהיות עמוד האש שלפני המחנה. תמיד אמרנו שהמשק הוא הקטר. נכון, אנחנו מובילים את השינויים וחייבים גם את ההירתמות של "החתיכה החסרה", תרתי משמע – המגזר הציבורי. כיום, בעידן בו חרטנו על דגלנו את קבלת האחר, נקדים ונדאג לגיוון תעסוקתי אמיתי בכלל המגזרים וזאת כדי להשריש את הנושא. מדובר בחשיבות לאומית – לא בטרנד או באמירות לצורך פוליטיקה ובחירות!
